לצאת למסע ספרותי ובסופו לפגוש את הסופר

כל ספר שאנחנו קוראים בקבוצה הוא מסע. אנחנו יוצאים, יחד עם גיבורי הספר למחוזות של דמיון ומציאות, לפעמים בנופי ארצנו הקטנטונת ולעיתים בארצות רחוקות. לאט לאט אנחנו לומדים להכיר את הדמויות, מי ומה הם, מה מניע אותם, יש כאלה שלוקח זמן להתחבר אליהם, כמו ליחיאל מ- "ולא כפי שפורסם" ויש שהאהבה היא ממבט ראשון, כמו עמיחי מ- "מאחורי כל זה". יש גיבורים ויש גיבורי משנה, יש ספרים שהעלילה בהם עפה קדימה מהעמוד הראשון ויש שהסיפור נבנה לאט לאט, כמו פאזל עם המון חלקים שרק כמעט בסוף, רואים את כל התמונה.

מסע קבוצתי

לצאת למסעות ספרותיים יחד עם קבוצה זו חוויה שונה מקריאה אישית. היא לא טובה יותר, היא פשוט אחרת. כשקוראים לבד, האדם נותר עם מחשבותיו, עם הפרשנויות והתובנות שלו עצמו ואילו, קריאה משותפת פותחת פתח למגוון של נקודות מבט. לא פעם, חברת או חבר קבוצה אומר כמה הקריאה בחברותא מרתקת כי לעולם לא היתה חושבת על הנקודה או הפרשנות שהעלה מישהו אחר.

הסופר מחכה לנו בקו הסיום

יש ספרים שבסוף המסע, מחכה לנו היוצר. הסופר או סופרת מצטרפים אלינו למפגש וזה תמיד מרגש. הזדמנות לשאול כל מיני שאלות שעלו בנו לאורך הקריאה... לבאר ולספר מה הביא אותה או אותו לכתוב את הדמות בצורה מסויימת או לקחת את העלילה למקום כלשהו. היוצר בורא את הדמויות, וזה תמיד מרתק לשמוע איך "נולדו", מדוע בחר להם את השם ועד כמה הם דומות או שונות ממנו.

אירחנו כבר כמה יוצרים בסיום ספר. נירית הלבני עם "מאחורי כל זה" שסיפרה לנו על שביל ישראל שלה, על הקשר בין דמותו של גיורא לאביו שלה, איך בנתה את דמותו של עמיחי. שגית אמת סיפרה לנו על התחקיר המעמיק שעשתה כדי לברוא גיבורה עיוורת מלידה, ומהו עיוורון וראיה עבורה. יואב שפיר בירן סיפר על הקשר בין המקצוע שלו (עריכת וידאו) לבין האופן שנבנה הספר, קצת כמו סצנות קלונועיות ואנחנו סיפרנו לו איך זה השפיע על הקריאה שלנו.

היוצרים עצמם תמיד יוצאים מהמפגשים הללו עם חברי הקהילה נרגשים ומועצמים. לפגוש בצורה אישית כל כך קבוצת קוראים שיצאו למסע אינטימי עם יצירתם, זה משהו שלא קורה כל יום. הפרידה מהספר ובעיקר מהגיבורים היא כמו פרידה מחברים קרובים. לוקח לנו זמן להתחבר לדמויות חדשות, לסיפור חדש אבל המסע היה שווה כל רגע.