קסם שישי עם קלרינה פריבורקין

הכרתי אותה בגינה בעיר מגוריי. אשה צעירה, מאירת פנים, מחייכת.

קלרינה עלתה ארצה בשנות ה- 90 בהיותה ילדה בת 11, רואה עצמה שייכת לדור ה- 1.5, אשר זהותם לעולם תהיה קשורה לכאן ולשם.

יש לה קול חד וצלול, עם מבטא רוסי שאי אפשר לפספס אבל גם כל-כך ישראלית. היא שירתה בצבא ולמדה בבר-אילן, נשואה ואמא לשניים.

קלרינה סיפרה לנו על חווית ההגירה, על תחושת האחריות שילדי הדור הזה נושאים על כתפיהם כלפי ההורים והסבים, על תלישות וזרות אבל גם על השתרשות ועל הרצון העז שלה לתרום לחמלה ולהבנה את האחר.

היא כל כך מרשימה האשה הצעירה הזאת, כל כך מרגשת.

לקראת סיום המפגש, אחת מחברות הקהילה סיכמה:

"כמה אנחנו צריכים אנשים כמוך, שמשמיעים באומץ את קולם ומשקפים לנו איך זה מרגיש להיות נטע זר. תמשיכי ליצור קלרינה, הקול שלך חשוב כל כך בנוף שלנו".

חוּטֵי זֶהוּת

זֶהוּת בְּדוּיָה יָצַרְתִּי לִי

זֶהוּת תְּלוּיָה עַל חוּט -

זֶהוּת שֶׁל פַּחַד מִגָּלוּת.

הִיא מְרַחֶפֶת שָׁם מֵעַל רֹאשִׁי,

עָנָן חִוֵּר וַחֲרִישִׁי

צֵל נַעֲרָה שֶׁפַּעַם הָיְתָה

אֲנִי.