קסם שישי עם עדי הלל

עדי הלל היא אשה צעירה עם מבט חצי ממזרי, חצי נבוך. היא מסקרנת, כמו הספר שלה "תודה על ליל אמש", רומן ביכורים שמספר את סיפורה של קמה, בת ארבעים שחיה עם אימה ואחותה התאומה של האם. אביה של קמה עזב את הבית ממש לפני בת המצווה שלה ולכן לא חגגה את האירוע 'כמו שצריך'. באיחור של עשרים ושמונה שנים היא מקבלת את מתנת בת המצווה שלא התממשה ונוסעת לאפריקה עם אימה ודודתה. השלוש מצטרפות לטיול מאורגן עם קבוצה קולנית ונדחסות בג׳יפ עם זוג שכמו נתלש ממגזין - הוא משעמם והיא מעוררת בקמה סלידה - המראה המהפנט, הריחוף המתנשא, הזוגיות המאוסה. אין לה מושג איך היא תעביר את הטיול לצידה של האשה הזאת, בת גילה. במהלך המסע בספארי, החיות שבחוץ יעירו את החיות שבפנים, עם היעלמותה המצמררת של אחת המטיילות בקבוצה.

עדי מספרת לנו את קווי העלילה המרכזיים ואנחנו לא יכולים שלא לתהות עד כמה קמה (משחק מילים כזה) יש בעדי ולהיפך. 

זו תמיד שאלה מסקרנת, עד כמה יש מהיוצר/ת בתוך הגיבור/ה בסיפור? 

הפער בין המראה הקצת "חנוני" של עדי לבין הדמויות והסיפור המוטרף שיצרה, מסקרנת את הקהל ששואל את עדי עוד ועוד שאלות בנושא, על כולן היא עונה בכנות כשחיוך פרוס על פניה. 

התשובות שמורות במערכת 😉